פרסום מאמרים מחדש: בעיות מוסריות ושיקולים מעשיים

חוקרים משקיעים זמן רב ומאמצים ניכרים במחקרם ולכן ההזדמנות להפיק את המרב ממאמציהם או לפרסם מחדש את חיבורם המקורי עשויה להיות מפתה ביותר. חוקרים לרוב מפרסמים מחדש באחת משתי דרכים: או באמצעות הפקת פרסום נוסף המבוסס על הפרסום המקורי או באמצעות תרגום אקדמי של הפרסום המקורי לשפות אחרות. הרציונל העומד מאחורי הצעד משתנה מחוקר לחוקר לפיו מטרותיו וקהל היעד שאליו הוא פונה. עם זאת, לפני הבחירה לפרסם מחדש, כדאי לחוקר להעריך את התרומה הפוטנציאלית של המאמר לתחום האקדמי, לשקול אילו אינטרסים ישרת הפרסום מחדש והאם פרסום כזה אכן יסייע להפצת החיבור באופן רחב יותר. פרסום מחדש אינו מקובל בעולם האקדמי וכרוכים בו מספר שיקולים מוסריים ומשפטיים. מרגע שהחלטתם כי אתם עומדים בקריטריונים הדרושים, קיימות ברשותכם מספר דרכים להפיץ את מחקרכם. המאמר הזה משמש מדריך לשיקולים מעשיים ולסוגיות משפטיות הקשורות בפרסום מחדש.

מתי פרסום מחדש הוא ראוי ומתי לא?

1.1 פרסום משני:

לפי חברת  inScience Communications: "פרסום ראשוני הוא הדיווח המלא הראשון של תוצאות המחקר העיקריות, המתפרסם בכתב עת הכפוף לביקורת עמיתים; פרסומים משניים כוללים דיווח נוסף של יעדים משניים או מחקריים, ניתוחי תת-קבוצות או ניתוחים שלאחר מעשה." חלק מכתבי העת מתירים פרסום מחדש בצורת פרסום משני אם הדבר עשוי לשמש לטובה את קהילת החוקרים. הסיבות השכיחות לפרסום משני הן:

1. תרגום המאמר לשפות שונות.
2. מקרה שבו נתונים מניסויים קליניים ומחקרים אפידמיולוגים אינם יכולים להתפרסם בו זמנית.
3. הפצת תוצאות של פרויקט מחקרי גדול לקהלים שונים, מה שעשוי להביא לשינוי בדיון ובמסקנות
4. מקרה שבו נתונים מאותו מחקר עונים על שאלות מחקריות שונות שאינן קשורות אחת לשנייה.

היות שמאמרים מתורגמים אינם מתפרסמים בדרך כלל בכתב העת המקורי, הם נמצאים בקטגוריית הפרסום המשני. תרגום מאמרים הוא מוצדק במקרים מסוימים. ישנם פרסומים שקיימת תועלת בפרסומם מחדש, כגון כאלו הכוללים הנחיות או תקנים שהוציאו רשויות רשמיות, אשר צריכים להיות מועברים לקהל רחב. כמו כן, לעתים המוסדות המממנים מטילים על החוקרים להפיץ את תוצאות המחקר שלהם בשפת אימם בנוסף לגרסה האנגלית המקורית. במקרים כאלה, תרגום הפרסום הראשוני מסייע בקידום תרבות המחקר בקהילות שאינן דוברות אנגלית ותומך בחוקריהן.

תרגום מאמרים מוכרח להיות תרגום נכון ומדויק של הפרסום המקורי ועל המחברים להימנע ככל הניתן משינויים לעומת התוכן המקורי. לפעמים שינויים כאלה נדרשים על מנת ליצור התאמה תרבותית ובמקרים כאלה, ניתן להשתמש בהערות שוליים כדי להוסיף מידע. עם זאת, אם נמצא כי חלים כמה שינויים בנושא או במטרת המאמר, עדיף במקום זאת לנסות לפרסם אותו כפרסום חדש.

1.2 פרסומים חופפים או עודפים

הוועדה למוסר בפרסום מתארת פרסומים חופפים כך: "מצב שבו שני מאמרים (או יותר) מדווחים על אותו הניתוח של אותו מערך נתונים, או שהם מכילים כמות קטנה יחסית של נתונים חדשים או ניתוחים חלופיים בהשוואה לפרסום המקורי, במיוחד כאשר לא סביר שסוקרים או קוראים יבינו שחלק מהממצאים פורסמו בעבר". חפיפה גם נחשבת כגניבה ספרותית עצמית. במרבית המקרים, אין מעודדים חפיפה מפני שהיא עלולה לגרום למספר בעיות:

1. היא מבזבזת את זמנם של עמיתים המבקרים את המאמר ושל עורכים ותופסת מקום פרסום בכתבי העת.
2. היא גורמת לעיוותים במטא-אנליזה ובמערכת התגמול האקדמית.
3. היא מגדילה את נפח החומר הכתוב מבלי להוסיף כל תרומה מהותית למחקר.
4. היא עלולה להטעות את הקוראים, במיוחד את קוראי כתבי העת הרפואיים והמדעיים, אשר יוצאים מנקודת הנחה שהפרסומים מקוריים.

בעיות אתיות בפרסום מחדש

הגבול בין פרסומים משניים קבילים ובין פרסומים חופפים או מיותרים הוא גבול מטושטש. תרשים הזרימה כאן מבהיר את ההבדלים והפערים בין פרסום משני לבין פרסום חופף ומסביר כיצד הוועדה למוסר בפרסום מציעה למחברים להתמודד עם בעיות פרסום כאלו.

היושרה ואמות המוסר של המאמר הן שמבחינות בין פרסום משני ובין פרסום חופף. בעיות אתיות צצות כאשר המחברים מנסים להסתיר דברים, או לנקוט בפעולות שאינן אתיות כגון: לעשות שימוש בציטוטים לא תקינים, לטעון כי תרגום הוא למעשה יצירה מקורית או להימנע מליידע את המו"ל המקורי אודות התרגום. פעולות אלו עלולות להוביל לתיוג החיבור כגניבה ספרותית עצמית ולמשיכת המאמר בגין התנהגות פסולה (ראו דוגמה למקרה כזה).

לפיכך, יש לשקיפות חשיבות מכרעת. חובה ליידע את שני כתבי העת לגבי פרסום המאמר המקורי במקום אחר ולספק הסבר לגבי תרומתו של הפרסום המשני או של התרגום לקהילה האקדמית. בנוסף, יש ליידע את כתב העת השני אודות סעיפי זכויות היוצרים בחוזה מול כתב העת הראשון. בקיצור, שני כתבי העת צריכים לאשר את פרסומו החדש של החיבור. לבסוף, חשוב לנהוג בשקיפות גם מול קהל הקוראים ולציין בפירוש את מראה המקום של הפרסום המקורי.

הנחיות משפטיות

בכל הנוגע לפרסום מחדש, זכויות היוצרים הן הסוגייה החשובה ביותר. רוב כתבי העת דורשים כי הנתונים והממצאים המתפרסמים בהן יהיו מקוריים וכי ייאסר על המאמר להתפרסם במקום אחר או להתפרסם מחדש. לכן, מאחר שזכויות היוצרים שייכות באופן חוקי לכתב העת המפרסם, השלב הראשון הוא להבין את ההנחיות שלו. למשל, הוצאת וויילי קובעת כך: "פרסום כפול אסור על פי רוב... קיימות חריגות בודדות לכלל הפרסום הכפול לחומרים מסוימים, כגון עמידה בסטנדרטים." נוסף על כך, מספר כתבי עת הציבו דרישות ספציפיות לפרסומים משניים. למשל, ועדת עורכי כתבי העת הרפואיים הבינלאומית (ICMJE) מפרטת את התנאים המקובלים לפרסומים משניים. הנחיות הוועדה מדגישות את חשיבותה של שקיפות הפרסום המשני ואת הצורך להדגיש לקוראים ולעמיתים כי מדובר בפרסום משני.

מתן קרדיט גם הוא סוגיה משפטית חשובה שעולה במיוחד בהקשר של עבודות תרגום. מאחר שהפרסום המתורגם רק נגזר מחיבור בשפה אחרת, המחבר צריך לקבל קרדיט על הישגי המחקר שלו רק פעם אחת.

פרקטיקה נכונה

עלון ההסבר של הוצאת אלסביר העוסק בפרסומים כפולים או סימולטניים מספק עצות מועילות למחברים בתחום האקדמי, המסבירות איך להימנע מבעיות הקשורות לפרסומים כפולים או משניים.

המסקנות המרכזיות הן:

1. קבלו רשות מכתב העת הראשון ועדכנו בבירור את כתב העת השני אודות קיומו של החיבור הראשוני.
2. הקפידו לכלול ציטוטים מלאים וגילוי נאות לגבי החיבור הרלוונטי.
3. בחרו בקרדיט תרגום במקום בקרדיט יצירה.
4. הימנעו משימוש באינטואיציות יצירתיות. גם אם זה החיבור שלכם, שמרו על משמעות הטקסט המקורי בזמן התרגום.
5. אם קיימים שינויים מהותיים לעומת המאמר המקורי, עדיף לפרסם אותו כפרסום משני ולא כתרגום.
6.  לחצו כאן כדי לצאת לדרך!