מה הקטע עם כתבי עת בגישה חופשית?

בשנים האחרונות נתקלתם בוודאי במונח "גישה חופשית" או במאמרים המופיעים ב"כתבי עת בגישה חופשית", שאינם דורשים הרשמה או תשלום עבור צפייה במאמרים. בעקבות כך, ייתכן שעלו בכם תהיות ושאלות לגבי  אופן פעולתה של הגישה  החופשית,  וגם לגבי מקורות המימון של כתב העת, איכותו של המחקר והשאלה האם השימוש בתוכן כפוף להגבלות כלשהן.

 מאמר זה יסביר את עקרונותיה הבסיסיים של הגישה החופשית ואיך היא פועלת.

 הגדרת "גישה חופשית"

הרעיון של 'גישה חופשית' הוא פשוט: ניתן להגדיר גישה חופשית כ:"הפיכת מאמרי מחקר וספרות מדעית, שעברו ביקורת עמיתים, לזמינים לקריאה באופן מקוון וחינמי, עבור כל מי שמעוניין לקרוא אותם", ללא מחסומים. "מחסומים" עשויים לכלול בין היתר דמי הרשמה או דמי צפייה או הגבלות הנובעות מזכויות יוצרים.

מה משמעות הדבר עבור החוקרים? אם תראו מאמר מעניין או שימושי  שעשוי לשפר את המחקר שלכם, והוא בגישה חופשית, לא תצטרכו להירשם או להגיש בקשה במוסד שאתם שייכים אליו, כדי לשלם עבור עותק. בנוסף לכך, כאשר תצטטו מאמר בגישה חופשית או תפנו אליו, לא תצטרכו לחשוש להפרת זכויות יוצרים בטעות. כמו כן, לכתבי עת ומאגרים בגישה חופשית יש בדרך כלל ממשקים ידידותיים למשתמש, שעשויים לסייע בחיפוש מאמרים. הדבר יעיל במיוחד, כשעורכים סריקה של גוף עבודות גדול, בחיפוש מילות מפתח ספציפיות או צירופים שלהן.

מה מאפשר פרסום כתבי עת בגישה חופשית?

אם המוציא לאור לא גובה מכם תשלום, מאין מגיע הכסף? עיבוד, סקירה ופרסום של מאמרים אקדמיים עולים כסף ומישהו צריך לשאת בעלויות. כתבי עת בגישה חופשית משתמשים בדרך כלל באחד מהמודלים הפיננסיים הבאים:

•             כותב המאמר או המוסד שלו נושאים בעלויות הפרסום מראש. ישנם מוסדות אשר תומכים מאוד בתנועה לגישה חופשית והם מקצים כספים כדי לאפשר את קיומה. המינוח שניתן לעלויות הפרסום הללו הוא "עלויות עיבוד מאמר"או באנגלית .Article Processing Costs APC חלק מכתבי העת בגישה חופשית מוותרים על עלויות עיבוד המאמר במקרים של קושי כלכלי.

•             כתב העת בגישה חופשית מועלה באמצעות קרן של מוסד, למשל מוסד אקדמי או מכון מחקר ממשלתי, וכותבי המאמרים אינם צריכים לשאת בעלויות עיבוד המאמר. כתבי עת מסוג זה מסווגים בדרך כלל ככתבי עת מסוג זהב, יהלום או פלטינה.

•             המפרסם מטיל איסור זמני על פרסום חופשי של המאמר. במודל הזה, של גישה חופשית מעוכבת, הכותבים יכולים לפרסם את המאמרים שלהם בחופשיות רק לאחר המתנה של תקופה מסוימת, בדרך כלל של חצי שנה או שנה, לפעמים יותר.

מודלים של גישה חופשית

אם כן, מי מעלה מאמרים בגישה חופשית ואיך זה פועל למעשה? ישנן שלוש שיטות עיקריות ליישום גישה חופשית:

1. כתבי עת בגישה חופשית שבהם כל המאמרים, מאגרי המידע ותוכן רלוונטי אחר זמינים בחינם.
2. כתבי עת בגישה מעורבת, הנתמכים באופן חלקי על ידי מנויים: המאמרים אשר שולמו עבורם עלויות עיבוד זמינים בחינם, בעוד מאמרים אחרים זמינים בתשלום.
3. גישה חופשית ירוקה' היא שיטה שבה מאמרים מועלים לאתר או למאגר מידע הנשלט בידי הכותב או בידי מממן המחקר או באמצעות מוסד אקדמי נפרד שמתחזק מאגר מידע מרכזי. המאמרים הללו לא נתונים בהכרח לביקורת עמיתים. מותר לכל הכותבים לפרסם את המאמרים שלהם לפני שנשפטו בביקורת עמיתים באופן מקוון (Preprint) ורוב כתבי העת מאפשרים לכותבים גם להעלות מאמרים לאחר שאלו עברו ביקורת עמיתים ותהליכים נוספים של עריכה (Postprint). הארכיונים עשויים להכיל מידע ברמה המוסדית או שהם עשויים להכיל מחקרים בדיסציפלינה מדעית ספציפית.

היתרונות והחסרונות של הגישה החופשית

 דיון מתמשך מתנהל בנוגע למעלות ולחסרונות של הגישה החופשית ובנוגע לאופן שבו היא מיושמת כיום. שאלות עולות באשר לאיכות, לקלות ההפצה ולאתיקה של המפרסמים.

יתרונות

•             יתרון מובהק של הגישה החופשית הוא היכולת לאפשר למספר גדול יותר של אנשים לעקוף מחסומים כלכליים ולהשיג גישה למחקר שלכם.

•             גישה חופשית מקטינה את מחסומי הזמן הנדרש להפצת מחקר חשוב. חוקרים רבים יותר עשויים לקרוא את המחקר שלכם ולהמשיך את רעיונותיכם ובכך לקדם במהירות את הידע בדיסציפלינה שלכם. כמו כן, מוסדות לימודיים יכולים לעדכן את החומרים שלהם כך שאלו יכללו את המחקרים העדכניים ביותר ובכך יקטינו את הפער בהתקדמות המדעית.

•             קל יותר לקדם חדשנות כאשר עסקים רבים יותר יכולים לגשת למחקר מדעי פורץ-דרך ועדכני ולהשתמש בנתונים הרלוונטיים ביותר. זאת, כדי לייצר מוצרים, כלים ופתרונות טובים יותר.

אם כן, מה גורם לחוקרים לחשוב פעמיים לפני שהם מפרסמים בכתב עת בגישה פתוחה?

חסרונות

•             פרסום מאמרים בכתבי עת מכובדים הוא חלק חשוב בקריירה של מרבית החוקרים ובמטרותיהם המקצועיות. לכתבי עת בגישה חופשית חדשים יותר אין בהכרח אימפקט פקטור גבוה, ולכן הם פחות אטרקטיביים עבור החוקרים.

•             פרסום בצורתו המסורתית הוא קל, יחסית: כתב העת מטפל בכל התהליכים האדמיניסטרטיביים לאחר שכתב היד הוגש. כתבי עת בגישה חופשית דורשים לעתים מעורבות רבה יותר מצד הכותבים, במיוחד במקרה של כתבי עת בגישה חופשית ירוקה (בה ייתכן, לדוגמה, שהכותבים יצטרכו לתחזק בעצמם את האתר שלהם). כתבי עת מסורתיים מארגנים את ביקורת העמיתים, עורכים את המאמרים וממפתחים אותם ויש להם אמצעים שנועדו להבטיח סטנדרט מדעי גבוה. כל הדברים הללו דורשים השקעה שעלולה להיות בלתי אפשרית עבור כותבים שמפרסמים באופן עצמאי.

•             בגישה הפתוחה  קיימים כתבי עת מפוקפקים רבים, המנצלים את המודל העסקי בכך שהם גובים עלויות עיבוד מאמר מהכותבים אך לא מספקים את השירותים הדרושים לכך. כותבים מגלים לאחר הפרסום שלכתב העת חסר צוות עריכה או צוות אדמיניסטרציה מסור ומקצועי או שכתב העת כולו הוא הונאה. כדי לקבוע את מידת הערך והלגיטימיות של כתב עת או של מוציא-לאור מסוים, תוכלו לערוך חיפוש במאגרי מידע דוגמת QOAM או  Scirev.org, שמספקים הערכות שכאלה.

סיכום

הליכה במסלול של גישה פתוחה עשויה לכלול השקעה משמעותית של זמן או של כסף. כיוון שהיתרונות המיידים לא תמיד ברורים לחוקרים אינדיבידואליים, וחלקם ספקניים בנוגע לרמה האקדמית של חלק מכתבי העת הללו, חוקרים רבים נמנעים מהם. עם זאת, התועלת לקהילה האקדמית ולמחקר המדעי בכללותו היא רבה, ודורשת התייחסות ראויה. ההתפשטות המהירה של הידע והגישה הבלתי מוגבלת של החוקרים ושל הציבור אליה, בלי קשר לרקע הכלכלי שלהם, מאפשרת מחקר, התפתחות ולמידה מהירים יותר וחוצי גבולות.